איך זה להיות מתנחל?
באחד האמשים בעודי צופה בשידורי ערוצי ההסתה של הימין מקשיב לכל דברי הנאצה, השנאה והקריאות לאחדות העם, עלתה בראשי השאלה, איך זה להיות מתנחל? כאשר מסתכלים על אדם, כל אדם, אנחנו רואים את המופע הפיזי שלו בעולם התופעות, את המראה שלו, את האופן שבו הוא מדבר, את הריח שלו. אנחנו רואים את ההתנהגות שלו, שומעים את הדעות שלו, אבל אנחנו אף פעם ולעולם לא נראה אותו, את האדם הסובייקט כמות שהוא, כפי שהוא מרגיש ומודע לעצמו. דרך טובה להבין את זה עבור כל מי שהוא מעל גיל 40 תהיה ללכת ולהביט במראה, הדמות שנשקפת משם היא דמות זרה ומוזרה, זה לא אני. האני תקוע אי שם באזור שנות העשרים שלי, עם רעמת שיער ופנים חלקות וצעירות, אני צעיר וסקסי, שרוצה להרגיש טוב, לחיות בהרמוניה ולהפיץ חמלה ואהבה לכל הברואים כולם. אבל כל מי שמביט בי רואה דמות של אדם מבוגר וקמל, שמדבר בקול גבוה וכועס, תמיד מתווכח ומקפיד להגיד את איפכא מסתברא בכל נושא ועניין, אדם מתוח ומעצבן, בשבילו זה אני. באותו אופן כאשר אנחנו מביטים במתנחל משוטט לו בגבעות הטרשים בסנדלים תנכיות, על ראשו כיפה גדולה ובידו מקל, הוא צורח ומקלל, מרביץ, עוקר עצי זית עתיקים, שורף מכוניות, בתים ולפעמיים משפחות, אנחנו רואים מתנחבל, קלגס ציוני, גזען, עשב שוטה, פגע רע. אבל זה רק המופע החיצוני של המתנחל במציאות, אנחנו לא רואים את המתנחל עצמו, את האדם שבתוך המתנחל, אין לנו מושג לגבי מהי החוויה הסובייקטיבית של להיות מתנחל.
כמו כל שאר בני האדם, גם המתנחל הוא מין של קוף משודרג. הוא התפתח מאמבה, היה סוג של חילזון, עכבר, קוף, קוף-אדם, ניצול שואה, ואז ההומו-ישראליס. בשנת 1967 מתרחש הפיצול של ההומו-ישראליס לשני מינים נפרדים, ההקזיזיטוס רקטוס שמתקיים בתוך הקו הירוק והמתנחבלוס הולוזינטוס שמתקיים בשטחים הכבושים. שני המינים מקיימים קשר סימביוטי טפילי. ההקזיזיטוס רקטוס הוא הפונדקאי, הוא פיתח מדע ומחקר, הפך את ישראל לכאורה לאומת הסטרט-אפ, עם רפואה מתקדמת ותרבות משגשגת, ראשו הסתחרר מהשפע והסמים הסינתטיים החדשים. התנוחה הטבעית של ההקזיזיטוס רקטוס היא עמידה עם הגב למזרח והפנים למערב, כל מה שמתרחש מאחורי גבו אינו קיים. אומנם לפעמים אוטובוסים התפוצצו, רקטות נחתו, ומבצעים התרחשו, אבל אחת התכונות הייחודיות של ההקזיזיטוס רקטוס שבזכותה הוא זכה לשמו, היא יכולתו הפנומנלית לדחוק ולהדחיק ואפילו למנף לתעשייה ביטחונית משגשגת. כך בתהליך דיאלקטי ההקזיזיטוס רקטוס הופך לחור שחור אנושי שכל אירוע במציאות סביבו, שחוצה את סף האירוע נבלע בתוך הייחודיות ושום התייחסות למצב לא יוצאת החוצה בחזרה, המידע אובד לנצח.
הענף השני בפיצול של ההומו-ישראליס הוא המתנחבלוס הולוזינטוס, לא הרבה היה ידוע עליו למעט זה שהוא טפיל שניזון ומקיים מערכת רווחה מפוארת מתקציבים שהוא יונק מכל שאר האוכלוסייה שנאבקת ביוקר המחייה ושירותים סוציאליים מקוצצים. עד לא מזמן המתנחבלוס הולוזינטוס, שלהלן יקרא בפשטות המתנחל, התקיים מעבר להרי החושך, עשב שוטה שצומח פרא בישובים ליהודים בלבד בשטחים הכבושים. מין שייגץ לא מזיק שכזה, שמסתובב חמוש ומחלק עוגות ופקודות לחיילים. בעקבות שרשרת אירועים מצערת, שכללה רצח ראש ממשלה, מעשי טרור וניסיון לבצע הפיכה שלטונית שתהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד מצורעת, המתנחל הפך מדמות פולקלוריסטית לנבל-העל של הסיפור הציוני. אנחנו יודעים שלמתנחל יש תודעה, שהוא מרגיש כאב, רעב, שמחה, עצב, ידוע גם שהוא נהנה להתרועע בעיקר בחברת גברים, שהם נוהגים לשיר יחד ולרקוד מחובקים. אנחנו יודעים שהמתנחל מסוגל להבחין בין טוב לרע, למשל לא מזמן התקיים קמפיין נגד שימוש בעינויים על מנת להוציא הודאות מחשודים בפשעים, ללא ספק זו תמיכה משמעותית בתזה שטוענת שיש למתנחל תפיסה מוסרית והוא מסוגל להבחין בין טוב ורע. מאידך קיימת הטענה שמכוון שהמתנחל נגד שימוש בעינויים אך ואך ורק כאשר החשוד הוא בעצמו מתנחל, לא מדובר במוסר ויכולת לקיים עולם ערכים אלא שזו תגובה אינסטינקטיבית של פרימט מצוי שמגן על הטריטוריה שלו בבוקר אבל מנסה להשתלט על הטריטוריה של השכנים אחה"צ. ההבדל העיקרי בעניין הזה בין הפרימט למתנחל הוא שהפרימט עושה את זה בשביל אוכל והמתנחל עושה את זה כי הוא שומע קולות שמצווים עליו.
נחזור אל השאלה שאותה שאלנו, איך זה להיות מתנחל? להיות בעל מבנה נפשי והלך רוח של מתנחל, לחוש את האלוהות סביבי ולהריח את גללי חמורו של המשיח ברוח הנושבת ממרחקים. להאמין באמת ובתמים שאני נבחרתי על ידי האלוהים ואז לסגוד לאבנים וסלעים, להביט על כל שאר בני האדם שאינם מתנחלים ולראותם כחגבים ובוגדים. נניח והייתי שואל איך זה להיות סלע קיומנו? כיצד בכלל ניגשים אל השאלה, מאיזו זווית תוקפים את הסלע, כלומר נראה לי שהדרך היחידה להבין איך זה להיות סלע קיומנו היא להפסיק להיות. הבעיה עם המתודה הזו היא שיש קושי בקבלת התשובה. אז במקום זאת נשאל איך זה להיות דולפין? משהות בהרבה קייטנות למבוגרים אני יכול להעיד שדולפין היא החיה המועדפת על בני האדם שמעוניינים בשינוי סטטוס מבני אדם למשהו אחר, יש גם קבוצה גדולה שרוצה להיות ציפור. מדוע אנשים רוצים להיות דולפין, קודם כל בגלל האגדה שטוענת שדולפין הוא חייה אינטליגנטית שיודעת לקרוא מחשבות, סיבה נוספת היא שהדולפין הוא חיה ידידותית לאדם. הגיוני להניח שכל מי שרוצה לעבור הסבה לדולפין, יודע ומבין מה המשמעות של זה, שהוא לפחות פעם אחת שחה עם דולפינים, בלע דג חי, רץ ברחוב סואן עם עיניים מכוסות והשמיע צלילים גבוהים בשביל לקלוט את הצליל החוזר ולהימנע מדריסה. גם מי שעשה את כל זה, האם הוא מבין מה זה להיות דולפין, האם אנחנו יכולים באמת להבין את החוויה הסובייקטיבית של הדולפין, את האופן שבו הדולפין מרגיש וחווה את העולם? התשובה היא לא, אין לנו שום יכולת להבין מה זה להיות דולפין.
לעומת הדולפין עם המתנחל יש לנו הרבה יותר במשותף, שנינו היינו עד לא מזמן בני ישראל. אנחנו יכולים לנסות ולתאר לעצמנו איך זה להיות מתנחל והתוצאה תהיה הרבה יותר אותנטית מדולפין. יש תרגיל אחד שיכול להמחיש את המצב התודעתי של המתנחל באופן ממש חד ברור ומהיר, אבל יש בו גם לא מעט חסרונות לכן הוא לא מומלץ לכול אחד. זה הולך ככה: לוקחים מקל כבד, רצוי של מעדר ומדמיינים שהוא מעקה. מוסיפים לזה בקבוק של ליטר וחצי מלא בנזין, שהוא זכר לשמן מבית המקדש. עולים על אוטובוס לתל אביב ובדרך יורקים ומרביצים עם המקל לכל מי שנראה לכם ערבי, הומו, שמאלן וכיוצא בזאת, בשלב הזה הנהג ינסה לעצור את האוטובוס, תשפכו עליו חלק מהבנזין ותאיימו להצית אותו אם הוא לא ממשיך לנסוע. יורדים מהאוטובוס ליד מגדל גבוה מינימום 50 קומות, שורפים את האוטובוס עם הבנזין שנותר בבקבוק ועולים לגג הבניין אחרי שמנטרלים את המאבטח בכניסה. בשלב הזה הבוגדים כבר הזמינו משטרה ואפשר לשמוע את הסירנות של הניידות, לא צריך לדאוג בקשר לזה. מגיעים לגג המגדל, אוחזים חזק במעקה הנייד שלכם והולכים עד שאנחנו נמצאים באוויר בגובה 50 קומות, עכשיו כל מה שצריך לעשות זה להאמין באמונה שלמה שאתם לא נופלים כי אתם אוחזים חזק במעקה, ככה זה להיות מתנחל. בסדר, בואו ננסה תרגיל אחר. התרגיל הזה דורש סיוע של כל הפלוגה שלכם במילואים ושל עורך דין טיפש. זה הולך ככה, אתם לוקחים חתיכת נייר וכותבים עליו את המשפט הבא: "כל העיר תל אביב שייכת לך ולזרעך שלא נשפך לשווא". השלב הבא הוא ללכת ולמצוא משפחה שחייה בדירת קרקע יוקרתית בצפון תל אביב, לפרוץ פנימה ולגרש אותם מהבית. המשפחה האומללה רוכשת דירה אחרת בקומה ה 48 במגדל מגורים מעופש מפינוי בינוי בחולון. אתם נותנים להם להתמקם ואז שוב פורצים פנימה ומגרשים אותם מהבית פעם נוספת. אתם משתלטים על המעליות בבניין, ומונעים משאר הדיירים להשתמש בהן, מנתקים להם את זרם המים ומקימים לעצמכם בריכת שחייה בחניון המשותף שאותו הפקעתם לעצמכם. החבר'ה שלכם מהמילואים לא מאפשרים לשאר הדיירים לצאת מהדירות שלהם אלא אם כן זה לנקות את המגדל והבריכה, לפעמיים הם נכנסים אליהם לבית מרביצים להם ומחרבנים בסלון. יהיו כמה דיירים שינסו להתנגד, החבר'ה יהרגו כמה ואת השאר הם ינעלו בקומת המחסנים, כאות הוקרה תתנו להם עוגות מגעילות מהסופר. יבואו כמה דיירים מבוגרים וישאלו אתכם למה אתם עושים את זה, תוציאו את הנייר ותראו להם מה שכתוב בו, החכמים שבהם יטענו שכתוב תל אביב ואתם בחולון, תסבירו להם שהכוונה תל אביב רבתי ותדאגו שגם אותם יסגרו במחסן. בשלב הזה התסיסה במגדל תגבר והדיירים יתחילו להתנגד באלימות, הם יהרגו ויפצעו כמה מהחבר'ה שלכם מהמילואים, תתנו לנותרים עוד עוגות. עכשיו נכנס לתמונה העורך דין הטיפש שאותו שכרתם מראש, הוא מנהל בשמכם משא ומתן עם הרשויות שמסכימות לפצות אתכם במיליוני שקלים עם תתפנו, תתנגדו לגירוש בכל תוקף. החבר'ה שלכם מהמילואים יבואו להוציא אתכם החוצה, תשפכו עליהם חומצה ותזרקו עליהם את הילדים שלכם, זה לא יעזור ויוציאו אתכם מהמגדל. תעברו לגור במלון על חשבון העירייה ותאשימו את כולם בהפרת זכויות האדם שלכם, ככה זה להיות מתנחל. טוב, בואו ננסה משהו פשוט, אתם תלמידים בבית ספר שבו מלמדים אתכם שנבחרתם על ידי אלוהים מכל העמים שהבטיח לכם את הארץ וכולם רוצים להרוג אתכם, אתם טסים לחופשה כיתתית מרגשת באושוויץ ומשתכרים במלון, אתם מתגייסים ונשלחים לשירות בשטחים, שם אתם עומדים במחסומים, מבצעים חיפושים בבתים, מעצרים, מרביצים ומשפילים את האוכלוסייה, לפעמיים אתם גם יורים גז, גומי וכדורים חיים. אתם לא שואלים שום שאלה, מבחינתכם הפלשתינאים הם רק מטרה, הארץ הזו שלנו והיא הייתה ריקה כשהגענו וכך הדברים ממשיכים גם במילואים ואני חושב שכולם כבר מבינים, ככה זה להיות מתנחל.
ירון הירש שחר
ירון הירש שחר