הגרמני האחרון

עוד מעט ימות הגרמני האחרון שהיה בשואה ונשאר רק עם גרמנים שנולדו אחרי השואה. כשאני חושב על זה, אז באופן אישי, אני גרוע יותר. הם נושאים בנטל אשמה על אירוע היסטורי שסבא או סבא רבא שלהם עשה. אני נושא בנטל האשמה על המעשים שאני עשיתי. נכון שבמקרה שלי הייתי חייל בכיין ועלוב ולכן גם המעשים שלי הם די עלובים, קצת מכות, מעט קללות, כמה השפלות, אבל שאני נפגש עם גרמני אני נזכר לא בשואה אלא איך הסתובבתי ברחובות ג'בליה, שלושה חודשים לפני שפרצה האינתיפאדה הראשונה וטרקתי חלונות, הפכתי בתים, השפלתי בחור אחד בבית שלו מול אמא שלו, סתם ככה. והגרמני המסכן איזה דבר רע הוא עשה? כלום. עשה רק טוב, התנדב לארגון סיוע, תרם לעולם, אז מי יותר גרוע? יצר ההישרדות הוא היצר הכי בסיסי ולכן הכי חזק. האנושות, התרבות והמדינה מנסים להרחיק אותך ממנו, ללמד אותך שיש דברים חשובים יותר מהקיום האישי שלך. להיות חייל בצבא ולהסתער על האויב זה דבר שמנוגד לחלוטין ליצר ההישרדות, ההפך הגמור. לרוץ לתוך אש תופת למות ועוד למען דבר מטופש כמו המדינה זו איוולת שהרבה אנשים טובים ומצוינים עושים לאורך ההיסטוריה האנושית. למה הם עושים את זה? על פניו כל אחד מודה שישראל היא מדינה בסכנה קיומית. זה סלע קיומנו, הוא אמיתי, אנחנו ממש חווינו את זה, זה טרי בזיכרון ההיסטורי שלנו, יש אפילו עדין ניצולים חיים. אבל עמוק בפנים האופטימיות מנצחת וכולם מניחים שיהיה בסדר  וכול האיומים הם רק פרסומת לטובת התקציב של מערכת הביטחון. אבל שואה תיתכן ועוד בדורנו.  אולי בכלל השואה לא תהיה רק שלנו. יכול מאד להיות שיהיו שותפים לה מילארדי בני אדם, זו תהיה שואה אקולוגית שתחסל את כולם בחום ובצמא.
 לפני הכל, אני רוצה להסיר אפשרות אחת מהשולחן, האם אנחנו היהודים כעם, מסוגלים לבצע, או לקחת חלק בהשמדת עם אחר? על פי המסורת כבר עשינו את זה לעמלק. אבל זה היה בתקופת התנ"ך, תקופה שבה זה היה גם מקובל עשות את זה, גם להתרברב בביצועים שלך לשווא ולפי הארכיאולוגיה יציאת מצרים כלל לא התרחשה. נניח שבתקופתנו, בתחילת המאה העשרים, נניח מצב שבו היטלר היה שונא רק פולנים, רוסים, צוענים, כושים, קומוניסטים, הומואים, מוגבלים, אנשי רוח וספרות, אומנים וכל מי שלא הסכים איתו, אבל הוא דווקא היה בסדר עם יהודים, אפילו חשב שהיהודים הם הסתעפות של הגזע העליון שהשתבשה בדרך ולכן הם לא יכולים להיות הגזע העליון אבל יכולים גם יכולים להיות משרתיו הנאמנים. מה היה קורה אם המוסד היה מגייס דוגמנית-על ישראלית ושולח אותה במכונת זמן לשנת 1907, שנה שבה היטלר מגיע לווינה למבחני הכניסה לבית ספר לאומנות. הוא נדחה והדבר גרם לו להתבאס אלא שבדיוק באותו ערב סידני פוגשת אותו "במקרה" בבית קפה נחמד בווינה, הם לוגמים יחד שנאפס, הוא משתכר קצת ומתחיל לנאום לה על חייו הדפוקים, סידני מקשיבה לו, מביטה בו בערצה רטובה ומלטפת לו את הירך. הם הולכים לחדר בבית מלון שמשקיף על הדנובה, ושם סינדי גואלת את אדולף הצעיר מבתוליו ונותנת לו את הזיון של חייו. ואז בדיוק ברגע שהיטלר גומר בפעם הראשונה שלא באופן  ידני, הדוגמנית האמיצה זועקת "עם ישראל חי! חי!! חי!!! אוייי אדולף…. עכשיו נוצרה במוחו של היטלר הטבעה תודעתית שמקשרת בין האירוע המוצלח של איבוד בתוליו בין ירכיה של דוגמנית-על שהיא גם סופר-זיון וגם תומכת בראש הממשלה ולבין נצחיותו של עם ישראל. הדוגמנית הגיבורה והאלמונית חוזרת חזרה לישראל, שהיא בעצם אולי כבר לא אותה ישראל, כי היטלר עכשיו אוהב יהודים ויש לו גם פילגש יהודייה, שאותה דרך אגב המוסד גייס ומפעיל בהצלחה, אבל בכל השאר הוא עדין היטלר. לכן שהוא מחליט להשמיד את הפולנים, הרוסים, הצוענים, הכושים, הקומוניסטים, ההומואים, המוגבלים, אנשי רוח וספרות, אומנים וכל מי שלא מסכים איתו, השאלה הנשאלת היא האם היהודים, שעכשיו הם בצד של הגזע העליון, דבר שהיה נראה לרבים וטובים הגיוני מאד, האם היהודים היו משתפים פעולה עם הנאצים, תורמים, מסייעים ומתגייסים לס.ס? היהודים יכלו לתרום רבות להצלחתה של המכונה הנאצית ואולי אפילו להביא לניצחונה על בעלות הברית. אחרי שחרור ארץ ישראל מהכיבוש הבריטי, עם ישראל יכול לחזור לארצו מולדתו ולהקים בה את בית המקדש השלישי והפעם כן יסכימו להכניס צלם להיכל. לא גדול, סימבולי בלבד, פסלון קטן מיניטורי של היטלר ואולי גם דגל של המפלגה, זה הכול. מתפתחת ידידות נפלאה ואמיצה בין הרייך הגרמני לישות היהודית ומסורת נהדרת של מנהיגים נאצים שמחזיקים פילגש יהודייה. אז נחזור לשאלה, האם זה אפשרי? האם היינו משתפים פעולה עם הנאצים בתמורה לארץ ישראל השלמה, נקייה וטהורה מערבים והומואים כל זה בתמורה למסחר בכמה מהטובות שבבנותינו? 
כשחושבים על הגרמנים בשואה כולם מיד חושבים על איזה חייל ס.ס ביחידת הגולגולות ולא על הרמן הפקיד הגרמני שעוד זוכר את הרעב והמחלות של מלחמת העולם הראשונה, שישב בבית קרא את מוסף החג של גרמניה-היום והיה לו פתאום טוב בחיים. הוא סתם את האף ושילב ידים עם הנאצים בשביל לחם, אוכל לילדים. לא מערבבים בעניין הזה פוליטיקה. הוא היה ממש נגד מה שעושים ליהודים אבל זה נושא פוליטי ולא מכניסים נושאים פוליטיים למחאה. די מהר הפיהרר היה מזהה שיש אוהב יהודים אחד או שניים בקהל, גבלס היה מוציא הודעה לעיתונות והחולצות החומות היו ממשיכים את הטיפול משם. אז הניחו את חילוקי הדעות הפוליטיים בצד ופעלנו כולם למען שלמות העם, גרמניה מעל הכל. אסור גם לשכוח שהוואפן הס.ס זו היחידה הכי מורעלת בצבא הגרמני. הרמן נהג לשבת עם חבריו הפקידים אחרי העבודה במרתף הבירה ולשאת נאומים על כך שהעיסוק הזה בשאלת היהודים והאם יש פתרון לבעיה היהודית, העיסוק המופרז בשאלה הזו מביא לכך שבינתיים כל המדינה משותקת, לא מצליחים לעשות שום דבר לטובת אנשים שקורעים כאן את התחת בעבודה, סיכנו את החיים שלהם במלחמת העולם הראשונה ועכשיו בקושי כרוב כבוש הם מצליחים להביא הביתה. לגבי הבעיה היהודית, הרמן מודה שלפעמיים גם השמאל מדבר שטויות ודווקא הימין קולט את המציאות הרבה יותר נכון. היהודים נעלמו ולכולם באמת הרבה יותר טוב. קודם כל הם השאירו אחריהם את כל הרכוש שהם גזלו מהאדם הגרמני העובד, הוא הועבר אל הממשלה שהחזירה אותו אל העם. מעבר לכך, היהודים באמת היו מטרד. הם היו עניים שחיו על כספו של האדם העובד, סירבו ללכת לעבוד ודרשו שהממשלה הגרמנית תממן את הלימודי הקודש שלהם בישיבות, הם השריצו ילדים כאילו הם דגים, עשרות. הנשים שלהם נראו בגיל 35 ואחרי 14 לידות כמו סחבות רצפה סחוטות הלבושות סחבות רצפה משומשות, בו בזמן שהאב שורץ רוב היום באחד המבנים המעופשים והמכוערים שלהם, מקפץ, מרקד והולך בטל עם חבריו ברבעים היהודים הצפופים והמלוכלכים. האדם הגרמני העובד נאלץ לממן את כל הבטלה הזו, הרמן הכיר מישהו שכל תפקידו היה לדאוג לחלוקת מזון למוסדות החינוך שלהם, אחרת לילדים לא היה מה לאכול. אבל ליהודים זה אף פעם לא הספיק, הם תמיד רצו עוד ועוד. כל תוכנית, כל ניסיון של הממשלה לסייע לאדם הגרמני העובד שנאנק תחת נטל חובותיו למדינה, נתקל תמיד ביהודי מלוכלך שזינק לראש התור ודרש להיות ראשון, שטען שלהם מגיע יותר כי יש להם הרבה ילדים ואין להם איפה לגור ומה לאכול והאוננות המנטלית שלהם בישיבות תורמת לכלכלה הרבה יותר מכל התעשייה הגרמנית המהוללת. אחרי כל זה האדם הגרמני העובד שוב נשאר רק עם החשבונות שצריך לשלם.