ההיסטוריה של עם ישראל.

כלב יכול להריח פחד, יהודים יכולים להריח את הרצון להשמיד אותם. שימו לב שאני לא אומר שנאה וזה לא בגלל שקשה או שיש מחסור בשונאי יהודים, אלא בגלל שלא כל מי שרוצה להשמיד יהודים רוצה לעשות את זה בגלל שהוא שונא אותם. יש כאלה שרוצים לעשות את זה מסיבות אסתטיות, הם חושבים שהיהודים הם מפגע סביבתי, כמו מבנה ישן מכוער ומוזנח שצריך להרוס  ולהקים במקומו מגדל גבוה ומודרני. סיפורם של היהודים הוא סיפור של חיפוש ונדודים אך בעיקר של סבל ובורות. זה לא סיפור טוב או סיפור נעים. מההתחלה אני רוצה להבהיר משהו. המטרה כאן היא לא לעורר רחמים, לא הזדהות, לא ליצור אהדה, ממש לא. אני לא מנסה לומר דברי הגנה על המעשים שלנו היום, הגסות, האלימות, האופן שבו אנחנו מפוצצים, פוצעים והורגים. אני לא מתנצל על הכיבוש, הגירוש, השנאה, הגזענות והאפרטהייד. שאף אחד לא יחשוב לרגע אחד שאני מתנצל על הוולגריות, הצעקות, הרעש ושובל הלכלוך שכל ישראלי משאיר אחריו. זו לא התנצלות או בקשת סליחה או עזרה, ממש לא. 
בשנת 1200 לפנה"ס מופיע המשפט באסטלת מרנפתח : "ישראל הושם אין זרע לו." משמעות המשפט היא הכחדה, זה סיפור בראשית. החל מחורבן הבית במשך אלפיים שנות גלות, הפך עם ישראל לאבק אדם. אומה מבועתת, מכונסת באימה בתוך עצמה, המומה ומשותקת מול אכזריות וברבריות מטורפת חסרת הגבולות של העמים האירופאים שבתוכה היא התקיימה. השואה הייתה אירוע חריג בכמה מובנים, בקנה המידה, בטוטאליות, בתיעוש והארגון, אבל היא לא הייתה אירוע בודד. השואה היא נקודת קצה, שיאו של תהליך הרדיפה הממושך והאכזרי ביותר בהיסטוריה האנושית, שנאת היהודים. 
האנטישמיות נולדה במאה הרביעית לספירה, כתוצאה מהצורך של האימפריה הרומית אשר צלבה  את ישוע ורדפה את הנוצרים להסביר את מעשיה לאחר שהנצרות הפכה להיות הדת הרשמית של האימפריה. ההסבר שנמצא הוא: היהודים רצו לנקום באלוהים על זה שהם כבר לא העם הנבחר, אז הם אירגנו את חיסול הילד שלו. זה הסיפור באופן מאד כללי, פחות או יותר. עד תחילתו של העידן המודרני, האנטישמיות היא אנטישמיות של הכנסייה שרואה ביהודים קבוצת כופרים עקשנית ומכשול תיאולוגי שצריך להסיר, אבל גם יש מוצא אחר והוא להתנצר. ליהודים תמיד יש את האפשרות להכיר בישוע כמשיח והבעיה נפתרה לשמחת כולם. הנצרות גם מציעה הרבה הטבות ליהודים שעוברים לשורותיה, לא צריך יותר לחתוך את איבר המין של הילדים הזכרים. כבר לא שורפים וקוצצים אותך ואת משפחתך בחגים הלאומים. יש הרבה פחות מצוות וכמובן אפשר לאכול חזיר, פירות ים ולקיים יחסי מין בזמן נידה. אולם ההצלחה הייתה חלקית, היהודים המשיכו להתעקש ולהוות בעיה. הפתרון היה גירוש של כל היהודים ממערב אירופה ובתחילת המאה ה-17, מערב אירופה כולה נקייה מיהודים לאחר טיהור אתני מלא. היהודים מגורשים למזרח אירופה, שם הם חיים תחת איום קיומי מתמיד. עלילות דם ופוגרומים הם חלק משגרת החיים היהודית, וכל אחד מהם גרוע יותר מקודמו. היהודים לא סתם נרצחים, אלא עוברים מסכת התעללות ועינויים מחרידה, אין סוג וצורה של התעללות חולנית ומוות משונה וגרוטסקי בעולם שלא עשו בהם. 
בתחילת העידן המודרני היהודים חשבו וקיוו שיהיה שיפור במצבם, אולם למלוא האימה קורה הדבר ההפוך, המודרנה הביאה לכך שמצבם של היהודים, הורע בהרבה. האנטישמיות של הכנסיה הוחלפה באנטישמיות המודרנית, האנטישמיות של המדינה. סוג חדש של אנטישמיות ללא אלוהים, ללא גבולות וללא מוצא. המדינה המודרנית במקום לספק ליהודים הגנה, הופכת להיות מחוללת האסון שלהם. הקיום היהודי הוא קיום בזוי ועלוב, היהודים מגיבים לאסון בבכי ובתחנונים, הם מסתתרים בביוב ומתפללים לאלוהות אדישה, בזמן שמול עיניהם אונסים וטובחים את המשפחה שלהם. 
באנטישמיות המודרנית היהודי הוא כבר לא סתם כופר עקשן אלא תקלה של הטבע ונגיף קטלני. סרטן בגופה של האנושות שצריך להשמידו לפני שהוא מחריב את האנושות ומשעבד אותה לצרכיו הטפילים. זו לא שאלה של קפיטליזם או סוציאליזם, ימין ושמאל, היהודי שולט בכולם. כך בא לעולם מיתוס נוסף, המיתוס על מועצת זקני ציון. סיפור אימה פנטסטי על חבורה עלומה ונסתרת של יהודים חורשי מזימות שטניות להשתלט על העולם. הם עושים את זה באמצעות השליטה שלהם במדינה העמוקה, הדיפ סטייט. היהודים הם ההגמוניה ששולטת בבנקים, בבורסה, בתקשורת, באקדמיה וכמובן במערכת המשפט והם עושים שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת לקדם ערכים ליברלים ודמוקרטים של חופש ושוויון במטרה לשעבד את האנושות.  
בניגוד לאנטישמיות של הכנסיה שבה היהודי היה יכול להתנצר, האנטישמיות המודרנית היא מוחלטת. היהודי הוא כזה מעצם טבעו, זה נמצא בקוד DNA שלו להיות יהודי מרושע וטפיל ביולוגי במין האנושי. יהודי לא יכול לעולם להפוך להיות ארי כמו שחולדה לא יכולה להפוך לחתול, או קוף לאדם, זה בלתי אפשרי. אבל  לעומת זאת ארי יכול להפוך להיות יהודי, זה יכול להתרחש דרך מגע מיני שאז נוזלי הגוף היהודי מזהמים את הארי הטהור. התוצאה החמורה יכולה להיות שיקוץ שיבוא לאוויר העולם, אדם שמראהו החיצוני הוא של ארי טהור אבל הדם שלו מזוהם ורעיל. עכשיו מסתובב לו אותו שיקוץ באוניברסיטה, בעזרת כישוריו הזדוניים הוא מפיל ברשתו נשים אריות צעירות, בלונדיניות, טהורות ותמימות והנגע היהודי מתפשט, מזהם את האומה הארית כולה ובסופו של דבר יביא להשמדתה, לכן המלחמה ביהודים היא מלחמה קיומית. אבל יש דרכים נוספות שבהם הנגיף היהודי יכול להתפשט וזה דרך יצירה של זיהום רוחני. אדם תמים וטהור שנמצא במחיצתם של יהודים ימצא את עצמו מאמץ את אורחות חייהם. זה יקרה לאט ובאופן בלתי מורגש, היהודי יפתה את הארי בחנפנות, כסף, וזונות. הוא ימנה אותו להיות מנהל, יקדם אותו ויטפח. האדם התמים שרק רצה עבודה טובה על מנת לפרנס את משפחתו ולשרת את ארצו ימצא את עצמו לכוד ברשת קורי העכביש שטווה עבורו היהודי. עכשיו הוא נאלץ לבגוד באחיו לגזע, לשרת את היהודי ולסייע לו במימוש מזימותיו האפלות, הוא השתכנז. בעולם הזה של הגלות המרה על כל גלגוליה ומוראותיה המחרידים עם ישראל חש שהנורא מכל עדיין נמצא לפניו וכך צומחת תנועה פוליטית חדשה שמציעה פתרון לבעיה היהודית. 
הבעיה היהודית.
בסוף המאה ה-19 היהודים במזרח מרגישים את הבעיה היהודית מרחפת באוויר, הייתה ליהודים תחושה של אסון נורא שעומד להגיע, התחושה הזו התבססה על עובדות מאד מוצקות. קרנבל מהגיהנום של אונס, התעללות, עינויי תופת וטבח. ליהודים היה רק מקום אחד לברוח אליו, ארץ ישראל, המערב סוגר את שעריו בפני היהודים שאותם הוא גירש 200 שנה קודם לכן. על מנת לעצור את  "הגל הגדול של הגירת היהודים". בריטניה מחוקקת את חוק הזרים, ארה"ב מחוקקת את חוקי  גונסון – ריד, קנדה מטילה הגבלות.  בשנת 1917 בריטניה מפרסמת את "הצהרת בלפור". שהיא הפתרון הסופי הראשון לבעיית היהודים. זהו הפתרון הסופי של המערב לבעיית היהודים, לפנות את כל היהודים החוצה מאירופה אל הגטו שהבריטים יקימו עבורם בקולוניה החדשה שלהם בפלשתינה, זו הצעה שהיא אפשר לסרב לה, אבל היהודים ברובם המכריע לא מעוניינים ומסרבים לעבור לחיות בגטו החדש. התנועה היהודית הגדולה ביותר בסוף המאה ה-19 תחילת המאה העשרים היא לא התנועה הציונית אלא תנועת הבונד היהודי. הבונד הייתה תנועה יהודית סוציאליסטית והיא שאפה לשוויון זכויות מלא חופש ואחווה לכל בני האדם באשר הם, ללא הבדל דת, גזע מין וכ"ו. זו הייתה הייתה התנועה הגדולה והמצליחה באוכלוסייה היהודית במזרח אירופה. הבונד שאפה לשוויון זכויות וקבלת היהודים כאזרחים שווים במקומות הימצאם. באותו הזמן הציונות הייתה תנועה קטנה וזניחה של פנטזיונרים. עד שנת 1930 לארץ ישראל עלו בקושי 80,000 עולים, בו בזמן שבגל ההגירה הגדול נדדו מערבה שלושה מיליון יהודים. הבונד היהודי התנגד נחרצות לציונות בטענה שמדובר באסקפיזם ושיתוף פעולה עם האנטישמיות. בשיר "בים המלוח של דמעות האנושות" נאמרים הדברים הבאים:
שמענו כבר את השיר העתיק הזה מאויבינו:
גטו עבור היהודי הנודד. 
תנועת הבונד היהודי טענה שבית לאומי יהיה עוד סוג של גטו ליהודים. היהודים לא יהיו מסוגלים להגן על עצמם לבד לאורך זמן כי "הכוח מוגבל אבל הסבל הוא אינסופי" (ח.ה). הדרך לשרוד היא לא לפנות אל נתיב הכוח אלא להמשיך לפעול למען שוויון זכויות לכולם וגם ליהודים.  15 שנה לאחר מכן הדיון הסתיים בניצחון התנועה הציונית הזניחה והפנטזיונרית ולא בגלל שהיהודים בחרו בה, אלא מכוון והיא היחידה ששרדה.