המלחמה המוחלטת של תרנגולת בלי ראש

הכוח מוגבל אבל הסבל אינסופי. (ח.ה) 

 מדינת ישראל הפסידה במלחמת שמחת תורה, במאמר מוסגר לא בטוח שההגדרה מלחמה היא המתאימה אבל נניח לזה כרגע. המלחמה התחילה ביום שבת בבוקר והסתיימה כמה שעות לאחר מכן בניצחון מוחץ של חמאס ותבוסה כואבת ומשפילה לישראל. כמו המצרים שחוגגים עד היום את נצחונם במלחמת אוקטובר, כך גם הפלשתינאים יחברו בלדות ויחגגו את הניצחון האדיר שלהם עוד שנים ארוכות. ישראל הפסידה גם במלחמה הנוספת, מלחמת התודעה שנפתחה לאחר מלחמת שמחת תורה. ישראל הפסידה במלחמה הזו בגלל שהיא נלחמת מערכה צבאית כאשר כל השאר מנהלים מערכה תודעתית. המתקפה של חמאס על ישראל לא הייתה התקפה צבאית, כי חמאס הוא לא ארגון צבאי אלא ארגון טרור והנשק של ארגוני טרור הוא טרור, האימה, האימה. חמאס לא פעל באופן צבאי, הוא לא השתלט על מוצבי צה”ל וניהל משם קרבות, אם הוא היה עושה את זה אז אפשר היה רק להוריד בפניו את הכובע על הביצוע המבריק.

 חמאס הוציא לפועל מתקפת טרור איומה על אזרחים שהמטרה שלה הייתה לפגוע בתחושת הביטחון של החברה הישראלית, להטיל על הישראלים מורא ופחד. מטרה נוספת הייתה למשוך את ישראל למלכודת המוות שהוקמה עבור צה”ל ברצועה ולנהל משם קרב הירואי שבו ישראל תאבד הרבה חיילים ותהרוג הרבה מאד אזרחים, בעיקר ילדים, אבל גם נשים וזקנים. ליצור אפקט דומינו שיוביל  לפריצתה של אינתיפאדה שלישית ומלחמה אזורית, שבסופה גם אם ישראל לא תושמד, היא תחלש באופן ניכר. 

החמא”ס  לא עושה ספירת גופות ולכן מכונת המלחמה של ישראל לא מהווה בעבורו איום אלא להפך, היא נכס. האמצעים הם צבאיים אבל כמו שקלאוזביץ הגדיר את זה (אני חש גאווה שסוף סוף גם אני יכול להשתמש בציטוט הכל כך מצוטט. להגנתי אני טוען שגם ממש קראתי את הספר) המלחמה היא כלי למימוש מטרות מדיניות, המהלך הצבאי הוא אמצעי ולא מטרה, כי מכוון וברגע שהוא הופך למטרה אז המלחמה היא אינסופית, מלחמה לשם מלחמה. ראשי החמא”ס כנראה גם קראו את הספר, הם מנהלים מערכה צבאית שהיא כלי בשירות אסטרטגית העל שלהם, בידודה המדיני של ישראל והשמדתה.   

בתפיסה הישראלית החמא”ס נכשל  בהפיכתה של הרצועה לשדה קטל המוני של חיילי צה”ל, כמות ההרוגים שיש לצה”ל ברצועה נתפסת בציבור הישראלי כמחיר נסבל, שמאפשר לציבור הישראלי להמשיך לחיות בנעימים ולתמוך בממשלת החורבן. המומחים הצבאים בתקשורת מגדירים את הביצועים של צה”ל כהצלחה טקטית מרשימה והימין מפנטז על הרחבת הלחימה ליהודה, שומרון ולבנון. אולי גם כיבוש עיראק בבוקר ואיראן אחה”צ. אני טוען שלא נכון, החמא”ס ניצח גם כאן. המלחמה היא תודעתית, בכלי התקשורת הישראלים מראים תמונות של דובר צה”ל שמראה כיצד חיילינו הגיבורים נלחמים באומץ ונמצאים מאמץ קטן מהניצחון המוחלט, אבל בכלי התקשורת בצד השני צה”ל חוטף מכות קשות ומובס עוד רגע. הסימן של המשולש האדום ההפוך הפך לסמל, אם אני בצד השני אז הפייד שלי בכל אמצעי המדיה החברתית מלא סרטונים בהם חיילי צה”ל נקטלים בפעולות הירואיות של לוחמי התנגדות. נכון יש גם אבדות, אבל ההסבר הוא שהם כולם שאהידים, ילדים ונשים שנהרגים בהפצצות השטח של מכונת המלחמה הפחדנית של הכובש הציוני שמפציץ בעזרת מטוסים אמריקאים מגובה רב אבל משתין במכנסים ומפחד להתעמת פנים אל פנים מול לוחמי ההתנגדות הגיבורים. הנימוק הטוב ביותר לטיעון הזה זו העובדה שהם לא נכנעו וממשיכים להילחם. 

הניצחון של החמא”ס במלחמה התודעתית הוא מוחלט. החמא”ס הביא לפלשתינאים את ההישג האדיר ביותר שלהם מאז 1881 וזה הפיכתה של מדינת ישראל למצורעת. אם בסוף מלחמת העולם השנייה, בעקבות השואה דעת הקהל במערב הייתה לטובת היהודים, אז במלחמת שמחת תורה התרחש שינוי טקטוני בדעת הקהל העולמית והיא היום נוטה לכיוון הפלסטינים. לא ניתן להפריז בעוצמתו ובחשיבותו של ההישג הזה. מדינת ישראל נמצאת היום במקום שבו ההנחה המקובלת בקרב חלק הולך וגדל של הציבור היא שמדובר בישות פושעת ומרושעת שטוב יהיה אם היא תעלם מעל פני האדמה. 

המלחמה התודעתית נועדה לבודד את הגטו היהודי ואז להשמיד אותו. זה נעשה באותו האופן בו ניצח הנביא מוחמד את השבטים היהודים בערב, הוא בודד אותם מבעלי הברית שלהם לפני שתקף אותם. הגברים נשחטו כולם, הנשים הילדים והילדות הפכו לעבדים ושפחות מין. כיצד מדינת ישראל נלחמת במערכה התודעתית? זה נראה כאילו מדינת ישראל החליטה פשוט להצטרף לצד המנצח במערכה ולהילחם נגד עצמה במלוא העוצמה. למרות שבצה”ל משתדלים לפעול על פי החוק הבינלאומי, שרי הממשלה מצהרים מעל כל במה שישראל מחרבנת על כולם והיא מבצעת פשעי מלחמה. למרות שישראל בסופו של דבר מכניסה סיוע לרצועה, בישראל עושים מאמץ עליון להוכיח שאנו מעוניינים בהרעבת האוכלוסייה. כל המסבירים הישראלים מכוונים את הדברים שלהם לקומץ האוהדים הביביסטים והפלג היהודו-נאצי. אני כותב מסבירים ולא מערך ההסברה מכוון ואין לישראל מערך הסברה. אין אפילו הסברה, רק כמה מסבירים ומסבירות שפועלים באופן עצמאי. 

ממרחק הזמן מתקפת הטרור על מגדלי התאומים  הייתה הצלחה אדירה והיא מסמלת את תחילת שקיעתה של האימפריה האמריקאית. ההתקפה הובילה את ארה”ב לשתי מלחמות שהתישו אותה והיא עזבה את אפגניסטן ועיראק מוכה, מותשת ומושפלת. מאידך אויבי הדמוקרטיות המערביות  התחזקו. במרחק הזמן גם המתקפה של  ה-7 באוקטובר, תהיה הנקודה בזמן שבה החל סופה של מדינת ישראל.  ה 7 באוקטובר הוא קו פרשת המים של מדינת ישראל, מכאן והלאה העקומה שנקראת מדינת ישראל מתחילה בירידה שלה. עד כמה מהירה תהיה הירידה, זה עדיין לא ידוע. בזמן שכל העיניים מכוונות לעזה, ביהודה ושומרון סיר הלחץ עומד להתפוצץ, המתקפה הבאה סביר להניח תגיע משם. אינתיפאדה שלישית היא כרגע האירוע הסביר ביותר וגם הצטרפותם של חלקים מהחברה הערבית בישראל. האינתיפאדה הראשונה הייתה עממית, בעיקר אבנים. האינתיפאדה השנייה כבר הייתה חמושה, זו מגמה ברורה של הסלמה שההתקפה של ה 7 באוקטובר והתגובה הישראלית הקטלנית לוקחות אותה למקום שבו ניתן להניח האינתיפאדה השלישית תהיה מלחמת הכול בכול, ללא גבולות וללא סייגים. במצב הזה הסבירות שחיזבאללה יצטרף למערכה במלוא היכולת גבוהה. גם מצרים, ירדן ובעצם כל העולם המוסלמי כולו עלול להצטרף למערכה. 

נכון שזה נשמע דמיוני, פסימי, תיאור קלאסי של חוזה שחורות שאינו מבין, השאלה היא מה אני לא מבין? מה הטיעונים נגד התרחיש. אלוהים איתנו, ארה”ב איתנו, בן גביר וסמוטריץ? אולי הנשק הגרעיני של מדינת ישראל, ישראל תשגר את הנשק הגרעיני שלה, אבל המעשה הזה יהיה הסוף  של עם ישראל וגם העם היהודי. אם על המעשים של ישראל בעזה, כל יהודי העולם נמצאים בסכנה, מה יקרה להם כאשר ישראל תהיה הראשונה לבצע שואה גרעינית אזורית? 

ההיסטוריה לא נגמרה, אירועים בסדר גודל של מלחמת העולם, שואה, מגפה עולמית ועוד יתרחשו בעתיד בוודאות. לא ניתן לדעת ולנבא את הפרטים והמבנה של האירועים אבל אפשר להעריך שכאשר אומה קטנה מוקפת אויבים מרים ועקשניים מגיעה לאזור הדמדומים שלה, כאשר היא מתחילה לאבד את המידה הטובה שאיפשרה את קיומה, עוברת תהליכי השחתה, סיאוב, מעמידה בראשה דמויות גרוטסקיות, כאשר מיטב בניה מתחילים לעזוב והיא נותרה עם אספסוף נבער, שוגה באשליות ופנטזיות משיחיות, אז אותה אומה הגיעה לסופה. 

ספירלת הקריסה של מדינת ישראל כבר החלה, אנחנו לא רואים אותה משתי סיבות, הראשונה היא כי אנחנו לא רוצים להסתכל. זה הורס לנו את התיאבון ומשבש את הטעם של עוגת הגבינה של חג השבועות המתקרב ובא. הציבור הישראלי מעדיף את הסיסמה ביחד ננצח ולספר לעצמו שהוא בדרך לספא במקום להבין שהוא דחוס בקרון בהמות בדרך למקלחת. הסיבה השנייה היא שאנחנו עדיין נמצאים במעגלים הקטנים של הספירלה. כרגע זה רק הרופאים שעוזבים בהמוניהם, חרם אקדמי וחברות זרות שנמנעות מכניסה לישראל. ישראלים מתחילים להוציא כסף החוצה, רוכשים דירות בחו”ל. האליטות יעזבו ראשונות, ככה זה עם עכברים, הם הראשונים לנטוש את הספינה הטובעת. הם יקחו אתם את הכסף והידע ויעזבו למקום אחר. מה שיפה במדינת ישראל הוא שלא צריך יותר מזה בשביל שהמדינה תקרוס לתוך עצמה, הסיבה לכך היא שישראל בניגוד לוונצואלה, יוון, הונגריה ופולין אינה מדינה רגילה, אלא גטו עבור היהודי הנודד, היא מכלאה לכבשים עם נשק גרעיני, מוקפת אויבים שממתינים לרגע הנכון לפרוץ את הגדרות ולשחוט את כולם. 

בזמן כתיבת הדברים גנץ בני עומד להודיע על פרישתו מהממשלה. הכניסה של גנץ ואיזנקוט לממשלה נתנה לציבור השפוי בישראל אורך נשימה והזדמנות לצאת לרחובות בהמוניו ולגרש את הכנופיה הארורה שמנהלת את חייו משולחן הממשלה, הציבור לא היסס ונשאר בבית, האדישות והחידלון של הציבור האדיש והמחריש בישראל היא תעלומה ומסתורין. איך וכיצד מסכימים כל כך הרבה אנשים בעלי השכלה והבנה סבירה של המציאות לחיות באופן הזה.  מי שחושב שזה עדיין לא הזמן לא מבין שלא יהיה זמן אחר, אין תכלית לצאת להפגנה בדרישה להגן על יישובי עוטף עזה ב 8 באוקטובר, זה מיותר לצאת למחאה נגד המשטר הנאצי ב 1945 וזה גם יהיה מיותר בתכלית לצאת למחאה ברחובות כאשר כבר לא יהיו רחובות בישראל, אלא רק תלי חורבות עשנים, גופות מפוזרות וקבוצה של ישראלים נחמדים שנשארו לשבת במסעדה כי הם עדין לא שם, הם בקינוח. 

הדברים נכתבו החל ממתקפת התגובה הישראלית באיראן ועד ליום מבצע ארנון.