העקרב תחת סלע קיומנו צפה בזוהמה במרשתת. זהו הסוף ידידי היחיד הסוף, הוא הקשיב למילים, בכל יום שעובר הקירות נראים יותר קרובים. רוחו נחלשה וזו של הדהרמה גדלה והתחזקה. הנה נשמעה דפיקה בדלת. בעוונותיך הרבים קיבלת משימה, וכמו תמיד, היא תתחיל בישיבה. מגיעים לחור באדמה שם אני נפגש עם חברי מועצת היאחזות יהודית קטנה. ה-JR-הראשי פותח מיד בדברים: העקרב זו הייתה החלטה לא פשוטה, אבל השעה היא שעת חירום עליונה. לכן מרגע זה אתה מופעל, תפקידך נשאר בלתי מוגדר. חברי מועצת היאחזות היהודית הקטנה שישבו מאחורי ה-JR-הראשי הנהנו באישור מלא. ה-JR-הראשי שמח על הקונצנזוס, הסתכל לי בלבן שבעיניים, נכשל, נאנח והמשיך בדבריו: העקרב פיתחנו אותך להיות נקודת החושך בקצה האפלה, עד עכשיו עשית עבודה נפלאה. חברי מועצת היאחזות יהודית קטנה מאחוריו הנהנו בהסכמה ומחאו כפיים. לאולם הישיבה נכנסת הסוכנת דליה ומוסרת לי מדליה. לאחר שהטקס הסתיים, ה-JR-הראשי ממשיך בדברים: נותרה לך רק משימה אחת אחרונה, במשימה שאליה אתה יוצא, החשכה בקצה האפלה, אלה מילים מתות, עשן של ארובות. העקרב, אתה תצא לדרך מיד עם הזריחה או השקיעה זה יקבע באגף הכספים, תמצא את בודהא ותעצור אותה על שימוש וסחר בחומרים מסוכנים. בהתאם לפרופיל היא תנסה להתנגד בחוסר התנגדות ולמלא רק פקודות. הוא תתבצר עם תומכיה בספריות, תיבחר לראשות אחת העיריות. לבסוף בודהא תשלוט בעולם, שלטון צודק של אחת מושלמת, אבל ראשה עשוי מפח, אבן וקצת שמן. אתה תצא אל הדרך וכאשר תמצא את האחת המושלמת, עליך להצליף בשד משחת הפרחחית המרושעת ולהבריח אותה חזרה למאורה ממנה יצאה. אך עקרב עליך לזכור, ניצחון הטוב אינו הבטחה, רק תקווה. לפעמים האפלה מנצחת, לכולם יש נקודת שבירה. אם להחזיר את בודהא למוטב לא תצליח, עליך להרוג אותה.
להרוג את בודהא זו משימה אישית בשבילי, הכרתי אותה פעם או פעמיים באופן אישי, היא הייתה מתוסבכת וכנועה מדי עבורי. אחותה חנה, זה סיפור אחר. לא חושבת על כלום, פשוט עושה את זה עם הראש בחומה וקפיצה לבריכה הצלולה ללא מים, רק שאריות אפר ואבק בקרקעית הריקה. לבודהא הייתה קריירה מרשימה, בדוקטורט הדברים החלו להשתבש. אתמול הגיע דו"ח מדאיג במיוחד. בודהא עזבה את ארמונה החמים והבטוח, יצאה לטיול ביבשת האירופאית וזו שמעבר לים, מקום בו ארגון הסטודנטים העליון תפס את השלטון. קיבלנו מודיעין סודי ביותר שבודהא משתפת פעולה עם עבודה זרה וגדודי עמלק. אם זה המקרה והיא מסרבת לשחרר את האחיזה ברוע ולחזור, עליך להרוג אותה מיד, ללא מחשבה, האם הפקודה ברורה?
בודהא, זה לא יתכן, אינסטינקט החיים מיהר לבטל את המחשבה השחורה בנימוק שזה עוד ספין וזילות השואה, כנראה ישנה סיבה לתוצאה שבגללה בודהא התחילה לסווג אנשים כמו חרקים. היאחזות עקשנית בטוב פיזרה אצלה בראש כמו סערה רחוקה כל תמרור וסימן אזהרה, בטענה שזו הגזמה פרועה. בודהא התנגדה לאלימות בכל מצב, צורה, מקום, וזמן. אז מדוע היא צועדת בראש תהלוכות קוראת לאינתיפאדה, שתקיף את העולם. הבילבול בישיבה היה גדול, איך יכולה בודהא לאחוז בעיקרון מעשי נושא סבל, מוות וכיליון. לבסוף התרומם ה-JR-הראשי, הרים את ידיו והשתיק את כולם, הוא כיווץ את עיניו למערות התהום ובקול ללא קול פתח בדברים:
זה סיפור על החזיר הכי גדול בעיר, שהלך לאכול בשדה ארוחת צהרים. הוא אכל את כל השדה, עבר לשדות השכנים, אכל גם אותם ואז בלגימה אחת הוא רוקן את הנהר שזורם ליד. משם המשיך החזיר לכפר, הוא זלל את כל הדרך, הגיע לכפר אכל את כולו, פנה אל הכביש הראשי אכל גם אותו ואת היערות והעיירות הקטנות שבסביבה. הוא הגיע אל הפרברים ניגב אותם עם הלשון, פנה לעיר הגדולה בלע אותה וגם את זו שאחריה מצדדיה והעיר היפה שממול. הוא אכל את כל המדינה, את המדינות השכנות, שתה כמו חזיר את האוקיינוסים והקפיץ את כדור הארץ כמו דובדבן.
כשאשתו החזירה השמנה ראתה טלוויזיה, הוא ישב במרפסת פיצח מאדים, נוגה, אורנוס והנה באו חזירים לביקור. המשרתת מהמזרח הרחוק, מילאה את תפקידה בנאמנות מלאה. היא הגישה להם את מערכת השמש, הגלקסיה וכמה צבירים. למנה עיקרית הוגש היקום בתוספת יקומים מקבילים. הקינוח היה האינסוף, שחוסל מיד שהגיע ולא נותר דבר מלבד כמה חזירים רעבים. מיד פרצה מהומה אדירה, כולם אכלו את כולם עד שנותר רק חזיר אחד עומד, גבר שרירי ומנצח.
אבל הוא עדיין היה רעב, אז הוא החל לכרסם את עצמו. תחילה את הרגליים, הכרס הגדולה, האיברים הפנימיים. בזין הוא נעצר, עלתה בו תהייה, חייב להיות משהו אחד קדוש, זו דילמה פילוסופית עמוקה, רעב חזירי או למצוץ לעצמי. הוא חשב עליה קצת, אבל הרעב המשיך להציק. אז הוא הקים חברת הזנק שהפתרון שהיא הציגה לבעיה היה פשוט וגאוני, אל תחשוב, פשוט תעשה. לכן הוא קירב את השפתיים, עבד עם הלשון, זה היה תענוג והוא גמר מיד. לאחר נמנום קצר, החזיר התעורר עשה יוגה, טחן לעצמו את השלד ושאב את האבק.
מכל הפלאות והפלאים שהיו מעולם נותר רק ראש של חזיר שגיהק אל הנצח הריק כמה מילים. החזיר הבין שהוא בצרה, היה לו קלקול קיבה והחיתול שלו התמלא בצואה. על מנת להירגע הוא עשה תרגילי נשימה, שאב את החלל ואת הראש שלו עצמו עד שהכל נעלם, מלבד הכמה מילים שנותרו בודדות לנצח נצחים: זה הכל בגלל הציונים.
נכתב על ידי: ירון הירש שחר
