סיפור הקמתו של מדינת הגטו היהודי בפלשתינה.

מדינת ישראל היא גטו יהודי שהוקם בארץ ישראל. זהו גטו פוסט מודרני, המשמעות שלו מעורפלת, סמויה, הוא גם מדינה אבל גם גטו. ישראל היא גטו מדינה שמנהל את עצמו, מגן על עצמו ומכלכל את עצמו. אבל היא עונה על כל ההגדרות של גטו, מרחב שבו מרוכזת אוכלוסייה על בסיס הגדרה אתנית, המופרדת מהסביבה באמצעות גדרות ושומרים. בגטו נוצרת תרבות ושפה ייחודית, הנבדלת מהסביבה המקיפה אותו, העוינת את תושביו ומקיימת אתם יחסים מוגבלים בלבד. הגטו היהודי מקיים את כל המאפיינים של מדינה, מוסדות שלטון, צבא וטריטוריה. אבל המציאות היא שבמהלך של טיהור אתני מלא, רוב אוכלוסיית יהודי אירופה יחד עם רובה המוחלט של אוכלוסיית יהודי המזרח התיכון, רוכזה במקום מוקף חומות, גדרות ושומרים. מרחב התנועה שלה מוגבל, הם מנותקים ומנודים מהמרחב סביבם ונמצאים עם הגב לים. הם חיים בפחד ונמצאים בסכנת השמדה ממשית וקונקרטית. במקרה אסון אין ליהודים עורף לברוח אליו, הם סגורים ומסוגרים, מימוש פיזי של משל הכבשה והזאבים. בשורה רעה נוספת היא שרוצים לפנות את הגטו, לבצע את האקציה הגדולה של היהודים בגטו ישראל. בגלל שישראל היא גטו פוסט מודרני, הפינוי של הגטו יעשה באמצעות מיקור חוץ.

מהו גטו?

המונח “גטו” מתייחס לאזור צר ומוגבל שבו מתגוררת קבוצה חברתית, תרבותית, אתנית או דתית ספציפית. לאורך ההיסטוריה גטאות היו קשורים לעתים קרובות לקהילות יהודיות, שם הם היו מוגבלים לאזורים ייעודיים בתוך ערים גדולות יותר. מערכת הגטו הסדירה והגבילה את חייהם ותרבותם של תושביו. לעתים קרובות, גטאות היו מוקפים בחומות או מחסומים, הגבילו את התנועה פנימה והחוצה, והגבילו את המגע עם האוכלוסייה השכנה. גטאות יכולים להיות תוצאה של דו-קיום של שתי קבוצות חברתיות מנוגדות שחיות יחד, ובמקרים מסוימים, הגטו יכול להפוך למקום של מתח ועוינות בין קבוצות האלה. לאורך ההיסטוריה, הגטאות היו גם מרכזים של אמנות ותרבות ייחודית, שבהם הופיעו מסורות ושפות תקשורת ספציפיות. אין הכרח שהגטו יהיה מקום של מחסור ומצוקה, סמטת היהודים בפרנקפורט הייתה גם תקופות ארוכות מקום של שגשוג והיא מקום הולדתם של שושלת רוטשילד. עוניו או עושרו של הגטו תלויים בגורמים רבים כמו דמוגרפיה, כלכלה, אקולוגיה, מדיניות ממלכתית ועוד, אבל כל הגטאות הם תוצאה של הגבלה ונידוי של קבוצה אתנית. הגטו הוא גם מכשיר רב עוצמה ליצירת זהות קולקטיבית. 

הדוגמה הכי מוכרת לגטו יהודי היא גטו ורשה. לפני הקמת הגטו הגסטפו הקים את היודנראט, ממשלת היהודים. הגסטפו מינה את היושב ראש, 24 שרים ועוד עשרים וארבע סגני שרים. הם קיבלו הוראה, להקים “אזור מגורים ליהודים בעיר ורשה”. היו להם שלושה ימים לעשות את זה, במקרה והם יכשלו אז הגסטפו יוציא להורג את הסגנים. היהודים כמו יהודים הלכו להתמקח עם השטן וניצחו והקמת הגטו נדחתה בכמה חודשים. לצורך הקמת הגטו נאלצו לפנות כ 100,000 פולנים, וכך נוצרה בעיית הפליטים הפולנים של ורשה. במקומם הגיעו המוני יהודים, מכל רחבי פולין. הגטו היה מוקף בחומה גבוהה, שהפרידה אותו מוורשה. היודנראט הקים את האוֹרְדְנוּנְגְס-דִינְסְט, שירות הסדר היהודי, בגטו הוקמו מפעלי נשק עבור מערכת הביטחון הגרמנית. הגרמנים פעלו בצורה מסודרת, הם קודם דאגו לרכז את היהודים במקום אחד על מנת לאפשר להם להתארגן לשלבים הבאים, הם דאגו שבגטו יהיה מנהל עצמי, ממשל שיש לו את כל הכוח והסמכויות לפעול, משילות מלאה ללא בג”ץ ובצלם. הם דאגו לתאגידים שיפתחו בו מפעלים לצורך תעסוקה. היודנראט הקים מערכת בריאות, חינוך, מערכת רווחה עם בתים ליתומים ומערכת הזנה. הייתה פעילות פוליטית והיו גם המתעשרים החדשים, ארגוני הפשע ששלטו על עסקי הברחות. הם חגגו במסעדות ומועדונים בזמן שכל השאר גוועו ברעב. בתשעה באב 1942 החל פינוי הגטו, האקציה הגדולה. אנשי הסדר היהודי קיבלו פטור להם ולבני משפחותיהם מדרגה שנייה והם סייעו כמיטב יכולתם. בערב פסח 1943 החל מרד גטו ורשה, שנגמר בחיסולם של כל היהודים.  

הבעיה היהודית.

בסוף המאה ה-19 היהודים חיים תחת איום קיומי מתמיד, עלילות דם ופוגרומים הם חלק משגרת החיים היהודית, כל אחד מהם גרוע יותר מקודמו. היהודים לא סתם נרצחים, אלא עוברים מסכת התעללות ועינויים מחרידה, אין סוג וצורה של התעללות חולנית ומוות משונה שלא עשו בהם. המדינה המודרנית במקום לספק להם הגנה, הופכת להיות מחוללת האסון שלהם. הקיום היהודי הוא קיום בזוי ועלוב, אלפיים שנות גלות הפכו את עם ישראל לאבק אדם, אומה מבועתת, מכונסת באימה בתוך עצמה, המומה ומשותקת מול האכזריות והברבריות המטורפת חסרת הגבולות של העמים שבתוכם היא התקיימה.  התנועה הציונית קמה ב 1881 מתוך תחושת ייאוש ואכזבה, היהודים חשבו וקיוו שהמודרנה תביא לשיפור במצבם, אבל לחרדתם קרה הדבר ההפוך, המודרנה הביאה לכך שמצבם של היהודים הורע משמעותית, האנטישמיות של הכנסיה הוחלפה באנטישמיות מודרנית, אנטישמיות של מדינה, סוג חדש של אנטישמיות ללא אלוהים, ללא גבולות וללא מוצא. זו הייתה תקופה שבה רצח העם של האוכלוסייה הילידית של צפון אמריקה היה בשיאו, הבלגים עסקו בהשמדה מזוויעה של בין 10 ל 20 מיליון שחורים בקונגו, הגרמנים עשו סטאז ברצח עמים בדרום מערב אפריקה, גם הסובלנות ההולנדית באה לידי ביטוי ברצח מיליונים בכל מיני מקומות אקזוטיים. בראש הטבלה נמצאים הבריטים והצרפתים שחיסלו אומות שלמות בכל רחבי הגלובוס כעניין שבשגרה.  

הקמת בית לאומי בארץ ישראל לא הייתה המטרה של הציונות, אלא רק אמצעי שנועד להציל את היהודים מפני השמדה מוחלטת. ארץ ישראל גם לא הייתה האופציה היחידה, אבל נבחרה בגלל שאבות הציונות הכירו את פשע הקולוניאליזם והבינו שהמקום היחיד בעולם שבו הם יכולים לטעון שהם חלק ממנו ואליו הם שייכים, זו ארץ ישראל. הבעיה הייתה שהיהודים אף פעם לא רצו לחזור לארץ ישראל, למרות שהייתה דבקות רגשית ותפיסה רעיונית של ארץ ישראל ובספרות המדרש מובעת האהבה לארץ באופן עז ועמוק, היחס אליה בפועל היה כמו משהו שעדיף להתרחק ממנו. היהודים לא הגיעו והעדיפו את חיי הנוחות במקומות אחרים. הרמב”ם למשל הגיע לביקור קצר במאה ה-12, טייל קצת הבין את הבדיחה ועזב. גולי ספרד העדיפו להתיישב בצפון אפריקה, ביוון ובתורכיה ולארץ ישראל הגיעו רק קומץ של יהודים. גם לאחר היווסדות התנועה הציונית בסוף המאה ה 19 היהודים מעדיפים את אמריקה , מי שכן הגיע לארץ ישראל היו אב טיפוס של נוער הגבעות חדור התלהבות שפגה מיד עם הירידה מהאוניה ובערך 50% מהם ירדו מהארץ והביאו חזרה רק קדחת. בשנת 1930, 50 שנה לאחר הקמת התנועה הציונית, עם רוח גבית מהבריטים מספר היהודים בארץ ישראל הוא 170,000, כאשר לפחות חצי מהם מהישוב הישן, ובתוספת הריבוי הטבעי, מספר העולים הציונים לארץ ישראל היה רק כמה עשרות אלפים. לשם השוואה באותה תקופה 3 מיליון יהודים מהגרים מערבה בגל ההגירה הגדול. הגל הזה נעצר בעקבות חוקים נגד הגירה, חוקי ריד ג’ונסון בארה”ב, חוק הזרים בבריטניה, חוק ההגירה בקנדה. ללא השואה, המיזם הציוני היה מתפוגג ומעט היהודים שהגיעו לארץ ישראל היה מהגר חזרה או נשחט כמיטב המסורת.

ברוכים הבאים למדבר של הממשי.

התנועה הגדולה בקרב יהודי מזרח אירופה בתחילת המאה העשרים, היא לא הציונות, אלא תנועת הבונד היהודי. תנועת הבונד הייתה תנועה סוציאליסטית ששאפה לזכויות מלאות ליהודים במקום הימצאם. הבונד היהודי התנגד נחרצות לציונות בטענה שמדובר באסקפיזם ושיתוף פעולה עם האנטישמיות. בשיר “בים המלוח של דמעות האנושות” נאמרים הדברים הבאים:

שמענו כבר את השיר העתיק הזה מאויבינו: גטו עבור היהודי הנודד. 

בדיעבד, שתי התנועות צדקו בטענות שלהן. ההיסטוריה הוכיחה את צדקת הטענה הציונית באופן שגם אבות הציונות כנראה לא תיארו לעצמם את מידותיו. השמדת היהודים היה מפעל שכל אומות אירופה נטלו בו חלק, בזמן זה או אחר, במעשה או במחדל. ההיסטוריה וההווה של ישראל מוכיחים את צדקת הטענה של תנועת הבונד. הלכה למעשה הציונות מקבלת ומשתפת פעולה עם הטענה האנטישמית לפיה היהודים הם נטע זר, שאינו יכול להתקיים בקרב אומות העולם ויש להרחיקו או להשמידו. פינסקר כותב את הדברים הללו באוטמנציפציה: “היהודים הם, לאמתּו של דבר, יסוד נבדל במינו בקרב העמים שביניהם הם חיים, יסוד שאינו מוכשר להבּלע בעצמוּתה של שום אומה, ומתוך כך אין שום אומה יכולה לשׂאתו בקרבה במנוחה. הדבר המבוקש הוא איפוא – למצוא אמצעי שעל ידו יתכשר אותו היסוד הבדוּל להכּנס לברית העמים באופן העלול לשמוט את הקרקע מתחת שאלת-היהודים עד עולם”.

הציונות היא הסטרט-אפ הישראלי הראשון, אבות הציונות מבינים שהיהודים עומדים בפני השמדה, שהיהודים חסרי הגנה מול הרצחנות של העמים שבתוכם הם ישבו. הפתרון שלהם הוא לברוח להקים גטו עבור היהודים, מקום שבו הם יחיו נבדלים משאר אומות העולם, אבל הגטו הזה יהיה גטו מודרני, מדינת מקלט שבה היהודים יגנו על עצמם. אם ישראל היא מפעל של קולונאליזם התיישבותי, אז הגלעין שלו הוא לא היהדות העולמית אלא הנצרות והאיסלאם ויהודים הם האסירים שנשלחו לאוסטרליה ואיי השדים, הם העבדים השחורים באמריקה. 

כפי ששואת היהודים היא אירוע יחודי כך גם הגטו-מדינה היהודי הוא תופעה שאין כדוגמתה. ישראל היא סוג מיוחד מאוד של גטו, גטו פוסט מודרני, גטו שתושביו מאמינים שהם בחרו לחיות בגטו, שהחיים בגטו הם הגשמה של החזון הציוני. ההגירה אל הגטו היא עליה ואילו עזיבתו היא ירידה. ישראל היא מימוש של מה שפוקו מתאר ככוח היעיל ביותר של החברה המערבית המודרנית, כוח פוליטי שהופך את מושאיו לצייתנים ויצרנים וסוד הכוח הזה הוא היותו חמקמק ומתעתע, זה כוח הנירמול. הרצון לחיות חיים נורמלים הוא זה שהופך את הגטו היהודי למדינת ישראל. ההצלחה של הנרטיב הציוני היא כמו תמיד אצל היהודים, צורך קיומי. אין אומה בהיסטוריה האנושית שהזיכרון ההיסטורי שלה נורא כל כך, שהווה שלה הוא מלחמת קיום, איום בהשמדה שהוא מוחשי ואמיתי ועדיין היא מצליחה להיות חברה משגשגת, דמוקרטית, עם מערכת משפט מפוארת ומוקד של חדשנות ויצירתיות. וכן יש גם זרם משיחי פונדמנטליסטי גזעני, זה לא סביר אחרת. האיום הקיומי התמידי יחד עם הבידול המרחבי התיכו את ההבחנות התרבותיות בין שתי אוכלוסיות שונות, יהודים ממזרח אירופה יחד עם היהודים מהמזרח התיכון בזהות ישראלית אחת משותפת, שפיתחה תרבות, שפה וממשל עצמי. אבל זהו האסקפיזם, כי הבעיה היהודית לא נפתרה, היהודים מרוכזים במקום אחד, מוקף חומות, גדרות ושומרים. היהודים נמצאים עם הגב לים סגורים ומבודדים בגטו היהודי שלהם, הם נמצאים תחת איום השמדה ממשי וקונקרטי, קיומם תלוי באופן מוחלט ברצונה הטוב של ארה”ב ובניגוד להתרברבות המקובלת, ישראל אינה מסוגלת להגן על עצמה לבד. מדי יום האויבים שלה מתחזקים והיא נחלשת, כאשר ישראל תאבד בעוד כמה שנים את מעטפת ההגנה האמריקאית, יבוא עליה סופה. התנועה הציונית נכשלה בשכנוע היהודים להגיע לארץ ישראל ולהינצל מהשואה, היא נכשלה גם בהקמת מדינה יהודית שתהיה מקלט בטוח ליהודים ומסוגלת להגן על עצמה. הציונות אינה תנועה לאומית, אלא יודנראט, בדיוק כמו היודנראט שניהל את גטו ורשה, כך ממשלת ישראל מנהלת את מדינת הגטו ישראל. 

שריפה אחים שריפה.

כל אשליה סופה לפוג. כמו בסיפור גטו ורשה גם הגטו הישראלי צריך להתכונן לפינוי שלו, הפעם הרכבות יקחו אותו לארץ המובטחת, מדינה דמוקרטית בין הים לנהר. בדיוק כמו בפעם הקודמת מבטיחים ליהודים שזו בסך הכל מקלחת של מים קצת קרירים שתשטוף מהם את הזוהמה היהודית אחת ולתמיד, במציאות זה יגמר בהשמדה. גם הפעם הטענה המרכזית היא שהקיום היהודי, הפעם כמדינה, הוא פשע בלתי נסלח, סכנה לשלום העולם ויש להשמיד את מדינת היהודים על מנת להחזיר את כדור הארץ למסלולו. על פי ארגון זכויות האדם הבינלאומי אמנסטי השמדתה של ישראל תתבצע באופן הבא: 

• על ישראל להעניק זכויות אדם שוות ומלאות לכל הפלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים בהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי לזכויות אדם וללא אפליה, תוך הקפדה על כיבוד ההגנות המובטחות לפלסטינים בשטחים הכבושים על פי החוק ההומניטרי הבינלאומי. 

• כמו כן על ישראל להכיר בזכותם של הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם לשוב לבתיהם שבהם גרו בעבר בישראל או בשטחים הכבושים. 

• בנוסף, על ישראל להעביר לקורבנות של הפרות זכויות אדם, פשעים נגד האנושות והפרות חמורות של החוק ההומניטרי הבינלאומי – ולמשפחותיהם – פיצויים מלאים. בזאת יש לכלול פיצויים והשבת המצב לקדמותו ביחס לכל הנכסים שהופקעו על בסיס גזעי.  

מי שמנסחים את פתרון הבעיה היהודית נקראים “מומחים”, ללמדנו שגם הפעם הבעיה היהודית היא מתחום מדעי הטבע, כלומר היהודים היו ונשארו “מזיקים” שיש להדביר בצורה מקצועית. בדיוק כמו בסיבוב הקודם הפתרון אינו מנוסח באופן מפורש, אין שום הנחיה לביצוע השמדתם של היהודים, לכאורה ההפך, אבל הכוונה האמיתית מסתתרת בין השורות. המומחים קבעו שבדיוק כמו כל טפיל ומזיק אחר בטבע שאותו יש להדביר, היהודים הם לא צד, אין להם נרטיב, הם אומה מתה חברתית. במקרה והפתרון של  מומחי זכויות האדם של אמנסטי יתממש, ההסתברות להשמדתם של היהודים בארץ ישראל היא גבוהה, לדעתי אפילו מאד, אבל נסתפק לצורך הטיעון בגבוהה. היא הדבר ההגיוני ביותר בנרטיב היהודי ובזה של אדם הסביר ושוחר שלום. מומחי זכויות האדם של אמנסטי הם לא אנשים טיפשים, הם מבינים את זה יותר טוב מכולם. הסאב-טקסט הוא, ישראל היא אומה שאין לה זכות קיום על פני האדמה. היא זיהום, הגורם המחולל הבלעדי לכל הבעיות האזוריות. חיסול של היהודים לפי המשטר הנאצי, יביא לשלום עולמי. חיסולה של ישראל לפי המומחים לזכויות אדם של אמנסטי, יביא גם הוא לשלום עולמי. אבל היהודים למדו משהו משגיאות העבר, הפעם יש ליהודים נשק גרעיני והם מסרבים בתוקף ללכת למקלחת. מאידך יש גם גבול ליכולת העמידה שלהם, ישראל נשחקת ונחלשת, כל יום היא מאבדת את כוחה ואויביה מתחזקים. יגיע היום שבו יצליחו לפנות את הגטו. 

פתרון בר קיימא של הבעיה היהודית:  

הפתרון בר הקיימא והצודק לבעייה היהודית/ישראלית הוא מימוש  העקרונות של אמנסטי וזכות השיבה גם לפליטים היהודים. לא 2000 שנה אחורה, נניח החל מהגירוש ב 1290 מאנגליה. רוב הישראלים מוכנים ואפילו רוצים לעזוב את הגטו, אבל הפתרון לבעיה שלנו, הבעיה היהודית/ ישראלית לא יכול להיות מבוסס על שקרים, כשפים והזיות על עולם מושלם. לכן ההצעה היא להקים שמורות עבור היהודים, כפי שהקימו לאינדיאנים, אובוריגינים והלוויתינים. היהודים יוותרו על הכול, למעט תל אביב ומסדרון קטן לירושלים שעובר בנתב”ג. חוץ מזה הכל של הפלשתינאים, הנגב הפורח, הצפון הפסטורלי וכמובן המרכז המופתח, עם ההיטק בהרצליה והמגדלים. היהודים מוותרים על הכל ובתמורה מבקשים חיים בשלום ושוויון, שלווה וביטחון. לגבי הביטחון יש כמה פרטים ספציפיים:  היהודים יקבלו שטח לבנייתם של 7 שמורות יהודיות, בדומה לשמורות עבור ילידי צפון אמריקה. שתי שמורות באירופה, שתים בצפון אמריקה, אחת באוסטרליה, אחת בניו-זילנד ואחת נוספת זו בארץ ישראל, תמיד היו יהודים בארץ ישראל וכך זה צריך להימשך. השמורות יתקיימו כפדרציה הישראלית, בדומה לארצות הברית אבל בנפרד האחת מהשנייה. הסיבה לקיום השמורות היהודיות זהה לקיום שמורות לאינדיאנים ולפילים. מכוון והיהודים לא יכולים לסמוך על הגוים, צה”ל ימשיך להתקיים ולהחזיק בארסנל של נשק גרעיני, הסכמים ללא יכולת אכיפה לא שווים את הנייר עליו הם חתומים. נרצה גם צוללת גרעיניות, אולי כמה נושאות מטוסים, את הפרטים המדויקים נשאיר למטכ”ל. גם המוסד יצטרך להמשיך לחסל אויבים פוטנציאלים שכנראה לא ניתן בלעדיהם. השמורות יהיו חלק מהפדרציה הישראלית הגלובלית, תהיה לה נשיאות אחת, שהמגבלה היחידה שלה היא “רק לא ביבי וזרעו לדורי דורות”. יהיה בית נבחרים אחד, השמורות יתקיימו כמדינות נפרדות, אבל היהודים יהיו גם אזרחי ארה”ב, השוק האירופאי וחבר העמים. הפדרציה תצורף לנאטו וצה”ל יוכל לתרום את חלקו במשימות כוח השלום של האו”ם. 

זהו פתרון מעולה, אקולוגי ובר קיימא, בעל מודעות לצרכים המשתנים של הסביבה, תוך התחשבות בפלורה והפאונה. הפתרון נותן מענה לאוכלוסיית הפלסטינים שרוצה את חייה הישנים והשלווים בחזרה, לאוכלוסיית הפליטים היהודית שרק רוצה להישאר בחיים, ומדינות אירופה יקבלו הזדמנות בלתי חוזרת למחות מעט מהחרפה הגדולה, ולהביא לפתרון הבעיה היהודית.

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.