למה אנחנו כאן, מדוע נטשנו את חיי הבערות וההוללות בקמפוס ובחרנו להצטרף לארגון, להשכים קום בארבע בבוקר ולהתאמן בעוצמה עד החשכה. אתה מדבר עם אנשים רבים ואתה משוכנע שהבהרת והסברת היטב, אינך מכיר אפשרות טובה יותר לבן אנוש לבטא את המחשבות שלו. אבל כאשר אתה מוותר על המילים, עוצר את המחשבות וניצב שקט בלי לזוז כמו ההר, האביב מגיע והעשב הופך לצהוב מעצמו. אל תתנו למונחים להסתיר מכם את האמת, אל תתנו לשמות להסתיר את המטרה ואל תתנו לפרטים הטפלים להסתיר את המהות. לעקרונות הדקים של התורה, אין קשר למילה הכתובה. זו ההכרה הצלולה המגדירה את התופעות והיא עצמה נקראת תבונה. שיש לך גם מרכז חזק ויציב ומאוזן עם התבונה, התוצאה היא תודעה שלווה ומנותקת מהדברים שעליהם אין אנו מדברים. במצב הזה אתה זוכה לשמוע את שיר שבח והלל לאירוע המופלא שהתקיים בצִלו של העץ המבורך במהלך אחת ממלחמות הקודש.
מטרת האימון היא טיהור התודעה מזוהמת האמונות התפלות ומחלודת דמיונות שווא שיש דרך אחרת, קלה יותר. כאשר אמונה דמיונית מכתימה את המוח, היא הופכת למסך עבה החוצץ בינו לבין המציאות האמיתית ומונע אותו מלגלות את המהות. ראו את הסטודנט בעל הדמיונות המסכן, המבלה את חייו בין רעידה לדאגה, מפחד ממעוף הציפורים ומתזוזת הבהמות. הוא מודאג ממשב הרוח, נחרד מקול הרעם ומהבזק הברק, דמיונות השווא גורמים לו לפחד מדברים טריוויאליים וזה שולל ממנו את היכולת להבין את האמת וליהנות מאושר בחייו. סטודנט כזה הוא טרף קל והוא הופך לכלי משחק בידי סוכני הישות הציונית הכובשת. לכן, עליכם להילחם באנשים אשר מתנגדים לאמת. צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, קומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען המטרה. מצוות מלחמת הקודש על כל סטודנט היא חובה מוחלטת, שאין מנוס ממנה, ואין מפלט מפניה. מִצווה עליכם להילחם, אף כי מאוס עליכם הדבר. ואולם יש אשר תִמאסו בדבר־מה אף כי טוב הוא לכם, ויש אשר תאהבו דבר־מה, אף כי רע הוא לכם. אין להצטרף למלחמה מעין זו אלא ברשות שני ההורים.
