הן הולכות בגאווה, בצעדים איתנים, נועזות ואמיצות. כאילו הן הולכות לקראת החיים, פוסעות האמהות בזרם ההולכים עם ילדיהן קטנים אחוזים בידיים. אחים ואחיות הולכים בזרם שלובי זרוע עם אביהם, מגיעים למסננת ושם על שלט גדול מרצדות הפקודות:
דממה או מוות בחשמל
פשוט את בגדיך והשלך לאשנב המתאים
את חפצי הערך לאשנב חפצי הערך.
ציית לפקודות או מוות בחשמל
ארגון האתיקה הפנימית מודה לך על שיתוף הפעולה.
עכשיו כולם מתפשטים, כאשר אדם מתפשט ונשאר עירום הוא מתקרב לעצמו. הוא סוקר את עצמו ומגיע למסקנה אחת בלבד, זה אני עומד כאן. ההכרה הזו היא התנאי לקיום החושים, ליגון, לאבל, לכאב לצער ויאוש. הם יהרגו אותנו הם יהרגו אותנו, פורץ אדם בצעקה ואז זמזום ודממה. אנו צועדים עירומים אל המוות, אין זו בחירה קשה במיוחד. אני אובייקט הולך בזרם בדממה מופשט כליל מסוגי אישיות וזהות לא טבעית, הכל התוצאה של ההליכה בזרם. האמת נעדרת צורה והמושג של השגת התוצאה אינו קיים עוד. קשרי עם העולם הסתיימו, זנחתי את התשוקה, איני רואה עוד עצמים נחשקים בחוץ ובפנים אין בי תשוקה שתפעיל אותי, זהו אובייקט להשמדה. ה-GO-דוקטורנטית בכירה נתנה את ההוראה, ובצליל צורם עשרת הפתחים נחסמים בדלתות פלדה שסוגרות על בונקר אחד, ריצפתו וקירותיו בטון אפור. נשמע קול בכי ומאוורר תקרה החל להסתובב, פולט ריח עדין של קטורת לאוויר. הדיבור כבר לא שירת את האנשים, לא נשאר עוד מה לומר, זה הזמן להבין את החיים ואת המוות. אני נושם, אך בקושי רב. ואז לא נותרה עוד מחשבה, נותרתי אילם בעיניים פעורות.
זה כמו ירח השוכן במים, הירח עצמו אינו נרטב, המים אינם נבקעים.
אף שהירח רחב ומאיר, הוא שוכן בכל גופי המים הקטנים.
